חינוך לילדי תסמונת דאון

במשך שנים רבות ילדי תסמונת דאון נחשבו לילדים "בלתי ניתנים לחינוך" על ידי
רופאים, מחנכים ואנשי מקצוע נוספים. עד אמצע שנות ה-70 היה מקובל במדינות
רבות בעולם להכניס ילדים בעלי תסמונת דאון למוסדות סגורים כאשר בעיקר צוות
רפוא השגיח עליהם והפעילות החינוכית היחידה הייתה פעילות אימונית שכן ילדי
תסמונתי דאון הוגדרו.

בהרבה מדינות ילדי תסמונת דאון קיבלו זכות כ-"Trainable but not
Educatable"; להתחנך בבתי ספר רק במהלך 30 השנים האחרונות. ישנן עדיין
מדינות בעולם שילדי תסמונת דאון אינם מקבלים בהן זכות ללמוד בבתי ספר.
בעשרים השנים האחרונות חלו תמורות גדולות בגישות החינוכיות והטיפוליות כלפי
ילדי תסמונת דאון בפרט ואנשים בעלי נכויות התפתחותיות בכלל. אנשי חינוך
מיוחד, תסמונת דאון ירכשו כישורים שפתיים ולימודיים אשר יעזרו להם לנהל
חיים עצמאיים בבגרותם ויכינו אותם לעולם העבודה. חינוך טוב אף יאפשר
לילדים ולמתבגרים ללמוד ערכים חברתיים של התרבות שבה הם גדלים וחיים
וייתן להם הזדמנות לרכוש כישורי חיברות ולתרגל אותם בחברה ה"לא נכה".
לדעת מומחים מכל העולם, חינוך יכול לעשות את ההבדל למשמעותי עבור הנער
או הנערה בעל תסמונת הדאון ולהביאם בעתיד לרמת עצמאות בעבודה, בחברה,
ובחיי הפנאי.
בישראל נהוג להמליץ להורי הילדים בעלי תסמונת דאון להכניס את ילדם כבר בגיל
צעיר למסגרת של גן טיפולי לחינוך מיוחד. במסגרות הללו ישנם כ- 8 ילדים, גננת
לחינוך מיוחד, סייעת לגננת וצוות מטפלים פרא-רפואיים אשר מגיע מידי שבוע לגן
לעבוד בצורה פרטנית או קבוצתית עם הילדים. בנוסף לכך הילד זוכה להסעה
מיוחדת, לפעילות בימי החופשות ולעיתים אף למועדונית עד שעות אחר הצהריים
המאוחרות. ילד בעל תסמונת דאון יכול להמשיך וללמוד בכיתות מיוחדות
המתנהלות פחות או יותר על פי המודל הנ"ל עד גיל 21.
אופציה חינוכית נוספת לילדי תסמונת דאון שהופכת ליותר ויותר מקובלת בארץ,
היא חינוך ב"כיתה קטנה" שנקראת, "כיתה מקדמת" וממוקמת בתוך בית ספר רגיל.
בכיתות הקטנות המודל הוא דומה לכיתות חינוך מיוחדות אלא שהכיתה ממוקמת
בתוך בית ספר רגיל מתוך מחשבה שהילד ייהנה מאינטראקציה חברתית
בהפסקות עם ילדים רגילים. החיסרון של כיתות מיוחדות הנמצאות בתוך בתי ספר
רגילים הוא שאין בהן תמיד את מירב המשאבים הניתנים בבתי ספר מיוחדים כגון:
שעות פעילות בחופשות, מועדונית או יום לימודים ארוך.
המודל החינוכי השלישי המוצע כיום למשפחות של ילדי תסמונת דאון במדינות
המערב הוא השילוב היחידני המלא – full inclusion; על פי מודל חינוכי זה הילד
בעל תסמונת דאון נכנס לגן רגיל או לכיתה רגילה בקהילת מגוריו כאשר סייעת
או מתווכת הוראה ולמידה מלווה אותו ברוב שעות היום. המטרה היא שהילד יוכל
לחוות את עולם הילדות הרגיל וללמוד כישורי שפה וכישורי חיים דרך חיקוי של
הילדים הרגילים שלומדים איתו, הסייעת תתווך לו פעילויות למידה שקשה
לו לבצע לבד. לכל המעוניין לקרוא ו בהרחבה על הרציונל של שילובם של ילדי
תסמונת דאון בכיתות רגילות, ניתן לפנות למרכז לקידום החינוך והשילוב ולבקש
חומר בנושא או לעיין ברשימת הפרסומים והמאמרים שיש בידנו על ידי לחיצה על
.הקישור "מאמרים ופרסומים".
המרכז לקידום החינוך והשילוב של ית"ד:
הוקם על ידי פעילים מסניף ית"ד מרכז על מנת לקדם את נושא החינוך והשילוב
של ילדי תסמונת דאון באמצעות מידע עדכני על דרך התפתחותם של הילדים,
על השיטות הטובות ביותר לחינוכם ולשילובם במערכת . החינוך ובקהילה.
תוכלו לקרוא בהרחבה על הפרויקט באתר זה בתחום המדבר על חינוך.
הבאת מידע מחו"ל - תרגום ועריכה: